בש"א 9343/96

תקציר

פסק הדין נסוב סביב נכס הממוקם ברחוב ברוש 113 במבשרת ירושלים, הנמצא בכינוס נכסים בעקבות הסכם פשרה בין הבעלים, המשיב מס' 1, לבין שתי משפחות (גת ומינקין). על כונס הנכסים הוטל למכור את הנכס ולחלק את התמורה בהתאם להוראות בית המשפט. המבקשים רכשו את הזכויות בנכס מהכונס הראשוני, אך ההסכם בוטל מאוחר יותר על ידי כונסי הנכסים הבאים. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת הביטול, מה שגרם למבקשים לערער ולבקש עיכוב ביצוע כדי למנוע את מכירת הנכס לצדדים שלישיים עד לשמיעת ערעורם. בהכירו לגופה של טענת המבקשים בדבר אופייה הבלתי הפיך של מכירת נכס והשפעתה הפוטנציאלית על ערעורם, מכיר בית המשפט בכך שערעורם אינו חסר תוכן. יתר על כן, יודגש כי חוסר היכולת להחזיר את המצב לקדמותו מצדיק עיכוב ביצוע, במיוחד כאשר קיים סיכוי, גם אם קלוש, להצלחת הערעור. בית המשפט בוחן גם את ההשלכות הכספיות הן על המבקשים והן על המשיב מס' 1. בעוד המשיב מס' 1 מצוי במצוקה כלכלית ובהליכים משפטיים של נושים, מציין בית המשפט כי כל נזק שנגרם עקב עיכוב ביצוע ניתן לפיצוי כספי ולניכוי מכספי המבקשים שכבר נמצאים בידי כונס הנכסים הנוכחי. זה משמש אמצעי אבטחה מספיק. עם זאת, נוכח חובותיו ועוגמת נפשו המהותית של המשיב מס' 1, מאיץ בית המשפט את הדיון בערעור על מנת למזער נזקים אפשריים ומורה על קיומו ביום 27.3.97. בנוסף, ננזף המשיב מס' 1 על לשונו הבלתי הולמת והוולגרית כלפי המבקשים וחויב לשלם הוצאות סמליות בסך 1,000 ₪ לאוצר המדינה. לבסוף, ניתן צו ארעי האוסר על התחלת מכירת הנכס או המשך בו עד להכרעה בערעור, המותנה בכך שהמבקשים יגישו מכתב התחייבות עצמית לשפות את המשיבים בגין כל נזק שייגרם כתוצאה מהצו אם ערעורם לא יצלח.