עת"מ 53775-05-12

תקציר

בית המשפט החליט כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, המאזנת באופן סביר בין האינטרסים המתנגשים של בעלי הנכסים בישראל. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי חיי הקהילה מחייבים הגבלות על זכויות הפרט והשימוש ברכוש, אשר נשלטות על ידי תוכניות מתאר המשתנות עם הזמן. תכניות אלה, לרבות תכנית המתאר הארצית תמ"א/38, נועדו להסדיר שימושים אלה ולאזן בין זכויות ואינטרסים שונים, ועל גופי התכנון – ולא על בתי המשפט – להפעיל את שיקול דעתם המקצועי בעניין זה. תפקידו של בית המשפט הוא להתערב רק כאשר קיים פגם משפטי, כגון חוסר סמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני. תמ"א/38, שמטרתה חיזוק מבנים ישנים מפני רעידות אדמה וקידום התחדשות עירונית, מעניקה לבעלי הנכסים זכויות בנייה נוספות כתמריץ, לצד הטבות מס. זכויות אלה אינן מוחלטות והן נתונות לשיקול דעת המבוסס על הערכת הוועדות המקומיות. העותרים טענו כי אין לשלב זכויות בנייה מתכניות שונות, אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי תכליתה של תמ"א/38 היא לעודד חיזוק מבנים הזקוקים לכך, ואין להתנות את התמריצים בזכויות הקיימות בתכנית אחת. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר ההשפעה הכלכלית על נכסיהם, בקובעו כי האינטרס הציבורי בחיזוק מבנים ובחידוש שכונות גובר על שיקולים כלכליים פרטניים. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי יש לכבד את שיקול דעתה הרחב של הוועדה בעניינים אלה, ואין זה מתפקידו של בית המשפט להטיל ספק בשיקול דעתם המקצועי. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים.