ע"מ 27331-12-09

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 90(ט) לפקודה, שעניינו הוראות המעבר בעקבות תיקון 132 בדבר מניות שהוקצו לעובדים לפי סעיף 102 לפקודה. המערערת והמשיבה חלוקות בשאלה האם הוראת המעבר מאפשרת החלת חישוב ליניארי בדבר שיעור המס על מניות שהוקצו לפני תיקון 132. בית המשפט פותח בהדגשה כי פרשנות חוקי המס פועלת על פי אותם עקרונות כמו חוקים אחרים, החל מלשון החוק עצמו. במקרה זה, הוראת המעבר קובעת כי סעיף 91 לפקודה, הקובע את החישוב הלינארי, "לא יחול לעניין הפחתת שיעור המס". בית המשפט מפרש זאת כך, ששיעור המס השולי חל על מניות שהוקצו לפני תיקון 132, גם אם האופציות מומשו לאחר התיקון. פרשנות זו נתמכת בכוונת המחוקק שעמדה מאחורי תיקון 132, שהתמקד אך ורק בהחלפת שיעור המס השולי בשיעור מס הון. קבלת טענת המערער תהפוך את הוראת המעבר לחסרת משמעות, וזו תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת. יתר על כן, המחוקק התכוון שתיקון 132 יסמן חלוקה ברורה, כאשר החוק הישן חל על הקצאת מניות לפני התיקון והחוק החדש לאחריו. בנוסף, אופייה המיוחד של הקצאת מניות העובדים, שהוכר על ידי בית המשפט העליון, מצדיק התייחסות שונה לעובדים מנישומים אחרים. לבסוף, בית המשפט מציין כי פרשנותו מתיישבת עם החלטות שהתקבלו לאחרונה בנושאים דומים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשאת בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 17,000 ₪.