ע"פ 40517/07

תקציר

הערר מתייחס לצו הריסה מינהלי שהוציא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (המשיב) כנגד תוספת למבנה שבנה המערער. הצו הוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, המאפשר ליו"ר למגר בנייה בלתי חוקית. התוספת בת שלוש הקומות, בשטח כולל של 54 מ"ר, נבנתה בסמוך למבנה קיים בשכונת אבו טור בירושלים. המערער פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את הצו, אך בקשתו נדחתה. מההליך בבית משפט קמא התברר, כי המערער קיבל הודעה מהמחלקה למבנים מסוכנים, המורה לו לבחון את יסודות המבנה הישן ולחזק את קירותיו הסדוקים. עם זאת, בתצהיר מפקח הבנייה צוין כי התוספת חרגה מקווי הבניין ופגעה במרחב הציבורי. זאת ועוד, המערערת הפרה צווי הפסקת עבודה קודמים. המערערת טענה כי צו ההריסה אינו נחוץ כדי למנוע עובדה מוגמרת, בהיותה בחיתוליה, וכי ניתן להחליפו באמצעי דרסטי פחות, כגון צו הפסקת עבודה. עם זאת, השופט דחה את הערעור והדגיש את העילות המצומצמות לביטול צווים אלה ואת הצורך להיאבק בבנייה הבלתי חוקית. השופטת הסכימה עם החלטת בית משפט קמא, אשר קבע כי הצו היה כדין וכי טענות המערער חסרות שחר. השופט הדגיש כי מעשיו של המערער מהווים עבירה על החוק וכי הודעת המחלקה למבנים מסוכנים אינה מצדיקה שיפוט עצמי של תוספת הבנייה. לפיכך, צו ההריסה המנהלי עמד בעינו, תוך עיכוב של 30 יום עד ל-31.1.08 על שני הצדדים להיערך להריסה.