ע"פ 397/86

תקציר

המערער הורשע בשורה של סעיפים של אונס, פריצה ותקיפה, על סמך ראיות טביעת אצבע ותעודה מזהה עם תמונה. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בשלושה סעיפים של אונס, שני סעיפים של התפרצויות וסעיף אחד של שוד, יחד עם כמה סעיפים של פריצה, גניבה וניסיון פריצה. טביעות האצבע נמצאו בזירות האונס, והמערער הציע הסברים בלתי סבירים לנוכחותן. בית המשפט מצא כי הסברים אלה סותרים זה את זה ואינם סבירים, ומאפשרים לטביעות האצבע לשמש ראיה מספקת להרשעה. בנוסף, הורשע המערער על סמך זיהוי תמונה על ידי מתלונן. עם זאת, בשל חוסר הוודאות של זיהוי זה והיעדר ראיות תומכות, קבע בית המשפט העליון כי הרשעה זו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה וזיכה את המערער מהאישום המקביל של ניסיון אונס. במקום זאת, רוב בית המשפט הרשיע אותו בהתפרצות ותקיפה. הערעור על העונש בגין מעשי האונס נדחה, אך העונש הנוסף על העבירות האחרות הופחת לשש שנים, שירוצו במקביל לעונשי האונס, וכתוצאה מכך נגזרו עליו 21 שנות מאסר. השופט בייסקי נתן את פסק הדין, בהסכמת השופטים נתניהו וגולדברג.