ע"א 5875-11-11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ערעור אזרחי על פסק דין המורה לשני המערערים, חברת הנופש ובעל השליטה בה, אלי, לשלם חוב בסך 57,672 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט למשיבה אקו-לוגי. אקו-לוגי, חברה למיחזור פסולת, טענה כי המערערים לא שילמו עבור שירותי פינוי פסולת שניתנו להם. בית משפט קמא קיבל את טענתה של אקו-לוגי, והוביל לערעור זה. המערערים טענו כי טענתה של אקו-לוגי בדבר החוב מטעה ומרמה, שכן היא כוללת חיובים בגין פינוי פסולת שחברת הנופש לא ביצעה. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי אלי אחראי אישית לחוב, שכן לא היה בסיס חוקי להרמת מסך התאגיד. אקו-לוגי טענה כי יש לדחות את הערעור מאחר שהמערערים לא הציגו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדתה של אקו-לוגי. נמצא כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, במיוחד בדבר קיומו של החוב וחבותו האישית של אלי, היו מבוססות היטב ואין להתערב בהן. זאת ועוד, בית המשפט גילה כי המסמכים הכספיים שהגישו המערערים כראיה לא היו מחברת הפנאי אלא מחברה אחרת, דבר שהשפיע על החלטת בית משפט קמא להרים את מסך התאגיד. עם זאת, למרות טעות זו, קבעה ערכאת הערעור כי יש להותיר את פסק הדין על כנו, שכן אחריותו האישית של אלי נקבעה באמצעות ממצאים עובדתיים אחרים. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בתשלום הוצאות משותפות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,600 ₪.