ת"א 1890/08

תקציר

שלושה תובעים, מר אל-שרעבי עבדאללה, עבד אל-פתאח דוהאן מוחמד ועבד אל-מועטי הניה, שהיו אסירים ביטחוניים המרצים עונשי מאסר בכלא אשל, הגישו תביעה נגד מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, לפיצוי בגין נזקי גוף בעקבות חיפוש פתע. התובעים טענו כי החיפוש היווה תקיפה, והציגו תזכירים רפואיים כראיות, אך אלה לא סיפקו חוות דעת רפואית כנדרש בתקנות. אחד התובעים, תושב עזה, לא יכול היה להיכנס לישראל לצורך דיון הוכחות, מה שהוביל לביטול תצהירו, אף שתביעתו נותרה תלויה ועומדת. לא הייתה מחלוקת כי הנאשם היה אחראי לחיפוש. חיפוש הפתע בוצע בשל מידע מודיעיני על פגיעה אפשרית של אסירים בסגל, אך תקלה מבצעית פגעה באפקט ההפתעה. כל תובע הגיש תצהיר עיקרי, והנתבעת הגישה שניים משלה. התובעים טענו כי הסוהרים נקטו אלימות מילולית ופיזית, ואילו הנתבעת טענה כי מעשיה היו סבירים. בית המשפט מצא את טענות התובעים בלתי משכנעות ובלתי אמינות, תוך שהוא סבור כי עדי הנתבעת מהימנים. נוכח התנגדותם הפעילה של התובעים לחיפוש והרקע המסוכן שלהם, הגיע בית המשפט למסקנה כי השימוש שעשה הנתבע בכוח היה סביר ומידתי. הראיות הרפואיות שהציגו התובעים הצביעו על פגיעות שטחיות בלבד. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה, שכן התובעים לא הצליחו להוכיח שנזקיהם נבעו מכוח בלתי סביר, והורה להם לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע.