ע"פ 131/56

תקציר

פסק הדין נוגע לשני אחים, יעקב וברוך לחם. יעקב הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה לפי סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי משנת 1936 בגין מותה של ילדה בת שמונה וחצי, שפרה אלפיה, שנדרסה על ידי מכוניתו של יעקב. האירוע התרחש כאשר יעקב נהג ברכבו של ברוך ללא רשות ואילו ברוך, שסירב לבקשת יעקב לקבל רשות לנהוג, ישב במושב הנוסע. ערעורו של יעקב על הרשעתו, וערעור היועץ המשפטי לממשלה על זיכויו של ברוך, עוסקים שניהם בחובת הזהירות שחבו האחים כלפי הנערה המנוחה. השופט אגרנט מבית הדין לערעורים מתייחס תחילה לערעורו של יעקב, וטוען כי הוא אכן חב חובת זהירות כלפי הילדה, אותה הפר והביא למותה. חובת זהירות זו, כמפורט בסעיף 232 לפקודה, מחייבת כל נהג לנקוט אמצעי זהירות כדי להגן על הזולת מפני סכנה. יעקב, שהיה מודע לכך שילדים משחקים בסמוך לרכב, לא דאג לביטחונם, דבר המהווה הפרה של חובת זהירות זו. הפסיקה האנגלית תומכת בפרשנות זו, ומדגישה כי ילדים חסרים את ההתפתחות הנפשית להערכת סכנה ומתפתים בקלות. ככאלה, אנשים חייבים לנקוט אמצעים סבירים כדי להגן עליהם. מאחר שיעקב התרשל בהשגחה על הילדים בקרבת הרכב, הרשעתו לפי סעיף 218 מתקבלת. בפנייה לערעור היועץ המשפטי לממשלה טוען השופט אגרנט כי גם ברוך חב חובת זהירות כלפי הילדה, לא כשותף לרשלנותו של יעקב, אלא באופן ישיר. למרות שהיה בכוחו לשלוט במצב, ברוך נותר פסיבי, ובכך הפר את חובתו ותרם לתאונה. הפסיקה האנגלית תומכת בדעה זו, ומצביעה על כך שעל המפקחים על הנהג מוטלת החובה להפעיל שליטה ולהבטיח נהיגה בטוחה. בכך מתבטל זיכויו של ברוך, והוא מורשע בעבירה לפי סעיף 218. ערעורו של יעקב נדחה, ועל ברוך נגזר קנס או מאסר, עם מאסר על תנאי המותנה בהתנהגות טובה בשנתיים הקרובות.