ע"א 31/70

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שכנים המתגוררים בנכס משותף. התובע, עזרא כהן, ביקש לפנות צריף שבנה הנתבע, חיים שמאי, על קרקע סמוכה לבית. המשפט התנהל בשלוש ערכאות שיפוט: בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בית משפט השלום הורה לנתבע לפרק את הצריף ואסר עליו לפלוש לדירתו של התובע. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לפינוי הצריף אך אישר את הצו המונע מהנתבע להיכנס לדירת התובע ונתן לנתבע צו מניעה. בית המשפט העליון, בהרכב השופט זוסמן, קיבל את ערעור התובע ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום. נפסק כי השימוש ברכוש משותף בבית משותף הוא לשימושם המשותף של כל בעלי הדירות. החלטת האסיפה הכללית להקצות חלק מהרכוש המשותף לשימושו הבלעדי של בעלים אחד אינה תקפה ללא הסכמת כל הבעלים. מאחר והתובע רכש זכות שוויונית בדירה, הוא יכול היה להצביע באסיפה הכללית בהתאם. בנוסף, קבע בית המשפט כי החזקה בנכס מהווה עילה מספקת לתביעת הסגת גבול. טענת הנתבע כי התובעת לא רכשה את הזכות ברכוש המשותף נדחתה, שכן די היה בחזקתה של התובעת בנכס, שמקורה במכירה על ידי הבעלים הרשום, כדי לבסס עליה את התביעה. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתן לשלול את הרישיון המשתמע לקיומו של הצריף, ושיקולי צדק לא מנעו את ביטולו במקרה זה. טענותיה הנוספות של הנתבעת, לרבות זו הנוגעת לתפיסת התובעת בחלק אחר של הרכוש המשותף, לא התקבלו שכן הן לא הועלו בכתב ההגנה ולא הובהרו די הצורך במהלך המשפט. כתוצאה מכך, החזיר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית משפט השלום, והורה לנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע בכל שלושת המישורים וקבע שכר טרחת עורך דין.