ת"א 33585-12-22

תקציר

פסק דין זה דן בסמכותם של בתי הדין האזרחיים ובתי הדין לעבודה בסכסוכים משפטיים שבהם מעורבים עובד ומעביד. לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בקיומם של יחסי עובד-מעביד, בהתבסס על הסעד המבוקש ועל עילת התביעה. על מנת שלבית הדין לעבודה תהיה סמכות שיפוט בתיק, צריכים להתקיים שלושה תנאים: הצדדים חייבים להיות עובד ומעסיק, עילת התביעה חייבת לנבוע מיחסי העבודה, ועילת התביעה אינה יכולה להתבסס על נזיקין. בעוד שהתנאי הראשון שנוי במחלוקת בין הצדדים, בית המשפט מדגיש כי סמכות השיפוט המהותית נקבעת על פי עילת התביעה ולא על פי הגדרת מערכת היחסים על ידי הצדדים. בית המשפט דן בגבולות סמכותו של בית הדין לעבודה ובסמכותם של בתי המשפט האזרחיים במקרים של עוולות נטענות, תוך הדגשה כי תביעות נזיקין נדונות בדרך כלל בבתי משפט אזרחיים. במקרה הספציפי הנדון, תביעת התובע מבוססת על עילות תביעה חוזיות ונזיקיות. מאחר ועילות התביעה הנזיקית אינן בסמכותו של בית הדין לעבודה, בית המשפט האזרחי הוא הפורום המתאים לדון בתיק. כמו כן, בית המשפט דן בבקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה כך שיכלול עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. הבקשה מתקבלת על תנאי, שכן סמכותו של בית הדין לעבודה בעילת התביעה החדשה מוטלת בספק. התיקון מותר בתנאי שבית הדין לעבודה יקבע כי אין יחסי עובד מעביד. כל צד אחראי לשאת בהוצאות המשפטיות שלו.