בר"ש 2260/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין קובלנה משמעתית נגד עורך דין, יו"ר התנועה לאיכות השלטון בישראל, עו"ד X. הבקשה הוגשה על ידי העותר, לשכת עורכי הדין, בעקבות ראיון רדיו שנתן עו"ד X ובו התבטאות שנתפסה כבלתי הולמת על ידי הלשכה. בראיון התייחס עו"ד X לניסיון המדווח של לשכת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להגדיל את גודל המשרד שיוקצה לו עם עזיבתו את תפקידו. הצהרתו של עו"ד X, שהייתה בוטה ולא מנומסת, הציעה לאולמרט ולצוותו להתמקד בהגדלת התאים שישהו בכלא, ולא במשרדיהם. בקובלנה המשמעתית שהגיש העותר נטען כי אמירתו של עו"ד X פגעה בכבוד המקצוע והפרה את חזקת החפות, שכן בעת הראיון התנהל ההליך הפלילי של אולמרט. בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את עו"ד X, בטענה כי האמירה אמנם אינה מנומסת, אך היא נופלת בגדר חופש הביטוי ואינה מהווה עבירת משמעת. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין המשמעתי הארצי, והובילה את העותר לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של העותר, והביא את העותר להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור זו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט נימק החלטה זו בשני נימוקים עיקריים. ראשית, כמשוכה פרוצדורלית, המדיניות של הבאת תיקים משמעתיים לערכאה רביעית היא מצמצמת, ואל לו לבית המשפט המחוזי להתערב בקלות ראש בהחלטות בתי הדין המשמעתיים. שנית, מבחינה מהותית, אמירתו של עו"ד X, אף שאינה נעימה ואינה ראויה, לא עלתה כדי עבירת משמעת. הדברים נאמרו מתוקף תפקידו של עו"ד X כאיש ציבור ויו"ר תנועה חברתית ולא כעורך דין, ולכן חופש הביטוי מקבל קדימות במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי האמירה, אף שאינה בטוב טעם, אינה מוטה לאף שופט ואינה מפרה את חזקת החפות. פסק הדין מדגיש את הצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ואת טיב הקשר בין הדיבור לבין מקצוע עריכת הדין בטרם נקבע בו עבירת משמעת. במקרה זה, הנאום, על סגנונו ותוכנו, לא הגיע לסף של נקיטת צעדים משמעתיים, במיוחד בהתחשב בכך שהוא נעשה מחוץ לליבת העיסוק במשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרבה הצער, אמירות מסוג זה, אף שאינן רצויות, אינן מצדיקות התערבות משפטית, ולכן בקשת רשות הערעור נדחתה.