ת"א 33128-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש תובע המבקש לאכוף הסכם מכר מקרקעין עם הנתבעים, שהם יורשיו של הבעלים הרשום המנוח של הנכס המדובר. בין התובעת לבין הבעלים המנוח נערכו שני הסכמים למכר מקרקעין בנוגע לנכס מסחרי. ההסכם הראשון העניק לתובע אופציה לרכוש את הנכס כולו בסכום כולל של 2,300,000 ₪, ואילו ההסכם השני מכר את הנכס כולו לתובע תמורת 1,950,000 ₪. לאחר מותו של המוכר, הצדדים חלקו על תנאי ההסכם, לרבות הסכום ששולם על ידי התובעת, מה שהוביל את האחרון לעתור לבית המשפט לאכיפת הסכם המכר, תשלום דמי שכירות ופיצוי בגין הפרת ההסכם. בית המשפט קיבל את בקשת התובעת לאכוף את הסכם המכר השני מיום 14.11.2013, וקבע כי מזכר ההבנות מהווה חוזה מחייב. הוכר כי שני הצדדים הפרו את ההסכם אך אף אחד מהם לא ביטל אותו. תביעת התובע לפיצויים נדחתה בשל הפרות של שני הצדדים וחוסר יכולתו של התובע להוכיח תשלומים מסוימים. בית המשפט החליט כי יש למכור את הנכס לתובעת בסכום מוסכם של 1,950,000 ₪, מתוכם שולמו כבר 215,000 ₪, והתווה הליך למינוי כונסי נכסים לניהול ביצוע העסקה. עוד נקבע בפסק הדין כי אם התובע לא יעמוד בתשלום עד למועד שנקבע, תבוטל אכיפת החוזה והנכס יישאר בידי הנתבעים, אשר יחזירו לתובע את הסכומים שכבר שולמו בתוספת ריבית. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.