בג"צ 2394/20

תקציר

פסק הדין דן בעתירות נגד הגבלות על תפילה בציבור בשל תקנות הקורונה בישראל. העותרים טענו כי הגבלות אלה על התכנסויות דתיות חורגות שלא כדין מסמכות מנהלית ופוגעות באופן בלתי מידתי בחופש הדת והפולחן, בניגוד לגישות מקלות יותר כלפי הפגנות וגישה לבתי משפט. המשיבים טענו כי ההגבלות חוקיות והכרחיות, וציינו כי חלק ניכר מהעברת הנגיף התרחשו בתוך מסגרות דתיות והדגישו את חשיבות הריחוק החברתי למיתון המשבר הבריאותי. בית-המשפט אישר את סמכותה החוקית של הממשלה להטיל את ההגבלות, והכיר בכך שההגבלות על חירויות הדת היו מוצדקות ומידתיות כדי להגן על בריאות הציבור. היא הדגישה את עדיפותה של הזכות לחיים על פני זכויות אחרות במצב חירום כזה, תוך שהיא עולה בקנה אחד עם עקרונות ההלכה הנותנים עדיפות לשמירה על החיים. אתגרים של אפליה נדחו בשל הבחנה בין פעילויות דתיות לבין מחאות. בית המשפט הביע ביטחון כי הרשויות ימשיכו לבחון את נחיצותן של ההגבלות, ויבטיחו התאמות ככל שהמצב יתפתח. בסופו של דבר נדחו העתירות, שאישרו את המשך הטלת ההגבלות ללא צו להוצאות.