ת"א 1346/08

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם פשרה שבו הסכימו הנתבעים, שבי, אורלי ויוסף, לפנות את המושכר לאחר שקיבלו דירה ציבורית בפתח תקווה. התובע, בני ושדי, מטעם עמידר, לא עמדו בהתחייבותם על פי ההסכם. אכן, רק דירה אחת הוצעה לנתבעים, וגם היא סורבה על ידם, אך היה זה לאחר חתימת הסכם הפשרה, ולא ניתן לפרש אותה כהפרת ההסכם. יתר על כן, מהראיות עולה כי בקשת הנתבעים להכרה בדיור הוגשה ללא ידיעתם על ידי רכז השטח של התובע, שהיה במקרה גם מקבל החלטות בתהליך. הדבר מעלה חששות כבדים לגבי תקינות הליך הבקשה והוגנות ההחלטה. בית המשפט מוצא כי התובעת לא מילאה את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה, ומכאן שהנתבעים אינם אחראים להפרה. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את תביעת התובעת לפינוי, שכן פסק הדין הקודם שהכיר בזכותם של הנתבעים לדיור ציבורי לא בוטל. עם זאת, הנתבעים אינם לגמרי מחוץ לעניינים ועשויים להיות חשופים לתביעות פינוי עתידיות אם יתעוררו עילות תקפות. בנוסף, הנתבעים נדרשים לשלם דמי שכירות בהתאם לנוהלי הדיור הציבורי, לרבות כל הסכומים שטרם נפרעו ממועד הגשת התביעה ועד היום. עוד קבע בית המשפט כי התובעת תישא בהוצאות דמי השימוש של הנתבעים עד למועד התביעה כפיצוי על התנהלותם הבעייתית וחוסר בחינת טענות הנתבעים. על פסק דין זה ניתן ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.