תלה"מ 15030-09-21

תקציר

התובע, אשר הגיש תביעת גירושין, הגיש תביעה נגד אשתו, הנתבעת, בגין תקיפה והפרת חובה חקוקה לפי סעיפים 23(א) ו-63 לפקודת הנזיקין. הוא תבע פיצויים על כאב, סבל, פחד, חרדה, חוסר מנוחה והשפלה שנבעו מחמישה אירועים שונים במהלך נישואיהם. השופט פסק לטובת הנאשם. הם מצאו כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לאף אחד מהאירועים הנטענים. הם ציינו כי ראיות התובע היו חלקיות וחלקיות, שהוגשו לאחר סיום הליך ההוכחות, דבר ששלל מהנתבע את האפשרות להגיב כראוי. מנגד, השופט מצא את עדותו של הנאשם אמינה. לגבי האירוע הראשון קיבלה השופטת את טענת הנתבע כי התובע ביים את האירוע והגישה סרטון ערוך. סירובו של התובע להסביר כיצד הצליח הנתבע, ששקל ממנו משמעותית פחות, להפיל אותו, יחד עם סתירות נוספות, הביאו את השופט לדחות טענה זו. באשר לאירוע השני, בו טען התובע כי ננשך על ידי הנתבעת, שבה השופטת קיבלה את הכחשת הנתבע ומצאה כי התובעת אינה יכולה לסתור את גרסתה לאירועים. התצלום שהוגש כראיה לא הספיק להוכחת טענות התובע. האירוע השלישי עסק בקטטה מילולית בין הנתבע לבתם של בני הזוג, שהשופט קבע כי אינו רלוונטי לעוולת התקיפה. באירוע הרביעי טען התובע כי הנתבע קרע את חולצתו, נשך אותו, שרט את פניו ונעל אותו בחדר האמבטיה. השופטת העדיפה את גרסת הנתבע לאירועים, אותה לא הצליח התובע לסתור. הראיות המצולמות לא תמכו בטענות התובע. באירוע החמישי טען התובע כי הנתבע נעל אותו בחדר שינה, צרח עליו ולאחר מכן איים עליו בסכין. השופט מצא כי ראיות וידאו אינן תומכות בטענות התובע ובמקום זאת סמך על הסברו של הנתבע לאירועים. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח אף אחד מהאירועים הנטענים, או את הנזק שנגרם בעקבותיה, ולכן דחתה את התביעה בגין הפרת חובה חקוקה. גם טענותיה הכספיות של התובעת כנגד הנתבעת נדחו. תחת זאת, חויב התובע לשלם לנתבע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ללא זיהוי הצדדים וניתן היה לפרסמו ללא פרטים מזהים.