ערר 9003-09-22

תקציר

הערר מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו המערערים לוועדה המקומית בגין נזק לכאורה שנגרם לאדמתם עקב אישור תכנית. הוועדה המקומית לא דנה בתביעת המערערים לפיצויים, ורק לאחר הגשת הערר החליטה לדחות אותה. המשיב טען כי יש לדחות את התביעה מכמה טעמים: היא הוגשה לאחר מגבלת הזמן שנקבעה, המערערים לא הגישו חוות דעת שמאית עם התביעה, והם לא עמדו בנטל הראייתי שהוטל עליהם. באשר לטענה הראשונה, קבע בית המשפט כי די בטופס התביעה שהגישו המערערים למשיב, והעובדה שחוות הדעת השמאיות הוגשו לאחר שחלף המועד האחרון להגשת התביעה לפיצויים אינה מחייבת דחייה על הסף של התביעה. אשר לטענה השנייה, מצא בית המשפט כי מעמדה של חוות הדעת השמאית אינו שונה מזה של ראיות נוספות שנועדו לתמוך בטענה, ועל כן יש לאפשר למערערים להגיש את חוות הדעת השמאית גם לאחר חלוף פרק הזמן להגשת התביעה, בכפוף לשיקול דעתה של הוועדה או בית המשפט הרלוונטיים. בסוגיית נטל הראיה, קבע בית המשפט כי המערערים עמדו בנטל הראשוני, אם כי המצומצם, להוכיח פגיעה באדמתם לאחר אישור התכנית. לפיכך הורה בית המשפט על מינוי שמאי מייעץ שיבחן את המחלוקות בין הצדדים וייתן חוות דעת מנומקת. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערים בסך של 5,000 ₪.