ע"א 409/71

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך הלוואות בין המשיב, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, לבין המערערים, עולים חדשים לישראל. ערב עלייתם לוו המערערים כספים מהמשיב לכיסוי הוצאות נסיעתם ומשלוח חפציהם. הם חתמו על מכתבי התחייבות להחזיר את ההלוואות. עם זאת, המערערים לא הצליחו להחזיר את הכסף ונלקחו לבית המשפט. המערערים טענו כי הוסכם כי לא יצטרכו להחזיר את ההלוואה אם ישתקעו בקיבוץ בישראל במשך שלוש שנים לפחות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, תוך שהוא מצטט את סעיף 80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני, האוסר על עדות בעל פה הסותרת מסמך בכתב. בית המשפט העליון, לעומת זאת, פסק לטובת המערערים. נפסק כי מאחר שההסכם בעל פה לא סתר את המסמך הכתוב, ניתן להוכיח זאת באמצעות עדות בעל פה. זאת ועוד, הודאת בא כוח המשיב תמכה בטענת המערערים. בית המשפט עמד גם על חסרונותיו של סעיף 80 והדגיש את הצורך ברפורמה חקיקתית שתאפשר מתן עדות בעל פה כתוספת למסמכים בכתב. פסק הדין הדגיש את הצורך בגישה סבירה המאפשרת לראיות בעל פה לבסס את ההקשר המלא של הסכמים, תוך שמירה מפני שימוש לרעה בהסכמים כתובים. משכך, הערעור התקבל, התביעה נדחתה, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המערערים.