ע"א 43/87

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של המערערת על החלטת ועדת הערר לחוק מס שבח מקרקעין. המערערת, תושבת רומניה, חתמה עם אמה על הסכם רכישה של דירה בישראל בשנת 1982 אך לא שילמה את המחיר שנקבע. במקום זאת, האם נתנה לבתה ייפוי כוח כללי וצוואה המורישה לה את הדירה, בצירוף מכתב המאפשר לאמה להתגורר בדירה ללא הגבלת זמן. המערערת מכרה את הדירה בשנת 1985 מבלי להעביר כספים לאמה וביקשה פטור ממס שבח שכן הדירה נמכרה תוך שלוש שנים מיום הרכישה. המשיב דחה את הבקשה וטען כי הדירה ניתנה למערערת במתנה על ידי אמה, המחייבת את המוכר להחזיק בדירה לפחות שלוש שנים כדי להיות פטור ממס לפי סעיף 49ו(א)(1) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963. בית המשפט הסכים עם המשיב, קיבל את העובדה שהדירה התקבלה במתנה, והטיל על המערערת את נטל ההוכחה לקבוע אחרת, דבר שלא עשו. בית המשפט הדגיש כי היעדר כל חליפין כספי בשנת 1982 והמכירה שבאה בעקבותיו תמכו במסקנה של מתנה. בנוסף, היעדר כל אזכור של הלוואה במסמכים המשפטיים ומצוקתה הכלכלית של האם הצביעו על מתנה ולא על הלוואה.