ת"א 607/03

תקציר

עניינו של בית המשפט סובב סביב תביעה שהגיש התובע בעניין ירושת אביו, תוך ערעור על סיווגו של אביהם כ"נפקד" לפי חוק נכסי נפקדים (תש"י-1950). אביה של התובעת, שעזב את ישראל בשנת 1949 ונפטר בירדן בשנת 1959, העביר את רכושו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. התובע טען כי אביהם פעל מטעם המדינה ואין לראות בו נפקד, ואילו הנתבעים טענו כי הוא לא היה בשליחות רשמית ויש לסווג את נכסיו כנכסי נפקדים. בית המשפט בחן את הנסיבות ההיסטוריות של עזיבתו של האב, ומצא כי הוא יצא לפעול לחנינתם של שני תושבי הכפר שנידונו למוות ועשה זאת בידיעת המדינה אך לא כנציגה הרשמי. השופט קבע כי שהותו של האב בירדן סיווגה אותו כנפקד לפי חוק נכסי נפקדים, ונכסיו הוקנו כדין לאפוטרופוס. יתר על כן, השיהוי הממושך בהגשת התביעה – כ-50-60 שנה – פעל לרעתו של התובע. בנוסף, השופטת ציינה כי גם אם שגה בית המשפט בסיווג האב כנפקד, הנתבעים מוגנים על ידי סעיף "תקנת השוק" בחוק, אשר פוסל את התביעה. לבסוף, דחתה השופטת את טענת התובעים בדבר זכאותה של אמם למחצית הנכס מכוח חזקת השיתוף, שכן היא הועלתה לראשונה בסיכומים ונעדרה כל יסוד. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים.