ת"א 19108/02

תקציר

השופט קבע כי הוועדה התרשלה כלפי התובעים בכך שלא ידעה אותם על האפשרויות העתידיות להפקעת חלקתם. עם זאת, תביעת התובעים לאי גילוי נדחתה משום שלא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין אופן חלוקת המגרש. עוד טענו התובעים כי הוועדה עיכבה אותם מלבנות בחלקתם, אך גם טענה זו לא התקבלה, שכן התובעים יכלו לפעול לבנייה בשנת 1997 אך בחרו שלא לעשות כן. באשר לאי סדרים בבנייה שבוצעו על ידי נווה התומר, קבעה השופטת כי הוכח כי לתובעים נגרם נזק רק מהגבהת קיר התומך. החומה נבנתה גבוה מהמותר, והשופטת קבעה כי נווה התומר ונציגה מינסקי אחראים לכך. הוועדה נמצאה גם כמי שהתרשלה בכך שלא פעלה בנוגע לאי סדרים בבנייה ובהנפקת טופס 4 מותלה, שאפשר לנווה התומר לחבר את היחידה המזרחית לשירותים. כתוצאה מכך חויבה הוועדה לפצות את התובעים על נזקי החומה. גם הערבים של מינסקי ונווה התומר, וויקמן ורחל, חויבו בנזק בנזיקין. השופט הורה לכל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך 285,494 ₪ בגין קיר התומך. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנווה התומר 33,484 ₪ + מע"מ הוצאות פיתוח, כמפורט בתביעה שכנגד. שני הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, או שהם יצברו ריבית. השופט דחה את ההודעה שהוגשה נגד הוועדה והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.