ת"א 47361-01-20

תקציר

התיק נסוב סביב הקביעה האם התובע, שהתגורר בדירה במזרח ירושלים, הוא דייר מוגן על פי הדין הישראלי. הבעלות על הדירה שנויה במחלוקת, כאשר המדינה טוענת כי מדובר בנכס נפקדים. התובע מבקש פסק דין הצהרתי שיאשר את מעמדו כדייר מוגן. השאלות הקריטיות הן האם לאמה של התובעת, שהתגוררה בדירה לפחות 45 שנה לפני מותה בשנת 2000, היה חוזה שכירות והאם התובע התגורר עמה בדירה. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי שינוי כתובתה של אותה דירה במהלך השנים אינו משנה את העובדה שמדובר באותו נכס. כמו כן, היא מקבלת את טענת התובע כי הוא מתגורר בדירה מלידה וכי היא מהווה את מקום מגוריו העיקרי. יתר על כן, המדינה לא הביאה ראיות לכך שהבעלים, ב"מועד הקובע", התגורר באחת ממדינות האויב המפורטות בחוק נכסי נפקדים. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת התובע, מכיר בו כ"דייר מוגן" ומורה לנתבע לשלם הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. לפסק דין זה משמעות שכן הוא מאשר את זכותו של התובע לדיירות מוגנת בדירה, ללא קשר לסכסוך הבעלות, ומבסס את מעמדו המשפטי ואת הגנתו מפני פינוי.