ע"א 1357/97

תקציר

ניתוח זה עוסק בהליכים המשפטיים בין זבולון סופייב (המשיב) וחנן סינדל (המערער) בנוגע לביצוע שטר. התיק מתעמק בכללים פרוצדורליים המסדירים התנגדויות להוצאה לפועל והדרישות להתגונן מפני תביעות כאלה. **ליקויים פרוצדורליים ותקנה 213 לתקנות סדר הדין האזרחי:** * התנגדותו הראשונית של המערער לביצוע השטר במשרד ההוצאה לפועל הייתה פגומה מבחינה פרוצדורלית. * במקום להגיש תצהיר תומך, ביקש עורך דינו של המערער גילוי וחקירה. * בית המשפט דחה בקשה זו בצדק על סמך תקנה 213 לתקנות סדר הדין האזרחי. כלל זה קובע היררכיה שבה יש לתת רשות להתגונן *לפני* שבית המשפט או הרשם יכולים להוציא הוראות לגבי כתבי טענות, צדדים או הליכים נוספים. * העיקרון המשפטי כאן הוא שבהליכים מקוצרים, צד המבקש לעכב או לערער על הוצאה להורג חייב להוכיח תחילה הגנה לכאורה. ניסיונו של המערער לעסוק בגילוי *לפני* קבלת רשות להתגונן היה תמרון פרוצדורלי לא תקין, שכן סעדים כאלה מותנים במתן רשות ראשונית להתגונן. **ניצול לרעה של ההליך וערעורים שנדחו:** * בא כוחו של המערער ערער גם על החלטות שבקשת רשות הערעור עליהן כבר נדחתה על ידי ערכאה גבוהה יותר (בית המשפט העליון). * הגשה חוזרת ונשנית זו של ערעורים בעניינים שכבר הוכרעו מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ומצדיקה צו הוצאות נגד המערער, כפי שהודגש בהערה של בית המשפט ל"מטרד". **אי ביסוס הגנה לגיטימית:** * המערער קיבל רשות להתגונן אך ורק בטענת הזיוף. * דו"ח הגרפולוג המומחה הגיע למסקנה של "סבירות גבוהה" שהחתימה אותנטית, ולמעשה הפריך את טענת הזיוף. * ההגנה החלופית של המערער, שהוצגה בסעיף 13 לתצהירו, טענה כי השטר הושג או נגנב במרמה. * טענה חלופית זו נחשבה "סתמית" וחסרת פרטים עובדתיים, כך שהיא אינה מספקת כדי להוות בסיס להגנה. בית המשפט הדגיש כי טענה מעורפלת ולא מפורטת בדבר גניבה או הונאה, ללא נסיבות תומכות, אינה יכולה להביס תביעה על שטר. **סירוב לתקן את כתב ההגנה:** * בקשת המערער לתיקון כתב הגנתו לאחר שחוות הדעת הגרפולוגית נדחתה. * בית המשפט לא מצא בסיס לתיקון מכיוון שהגנתו של המערער הוגבלה בתחילה לטענת הזיוף. מרגע שטענה זו נדחתה על ידי דו"ח המומחה, לא נותרו למערער טענות הגנה. * בית המשפט חזר והדגיש כי הטענות המעורפלות בדבר גניבה או רכישה במרמה בסעיף 13 אינן מספקות הגנה מהותית שניתן לתקן או להשלים. חוסר הספציפיות לגבי נסיבות הגניבה או ההונאה לכאורה הפך את הטענות הללו לבלתי מספיקות מבחינה משפטית. **מסקנה:** הערעור נדחה, ואישר את פסק הדין של בית משפט השלום. המערער חויב בתשלום שכר טרחת עו"ד משמעותי למשיב, המשקף את טעויות הפרוצדורליות של המערער, היעדר הגנה תקפה וניצול לרעה של הליך הערעור.