ע"א 6979/20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פרשנותו ותחולתו של חוק תובענות ייצוגיות בעניין סעד הצהרתי הגנתי. בית המשפט מוצא את פרשנותו הקודמת של בית משפט קמא – לפיה חוק תובענות ייצוגיות אינו מתיר תובענות ייצוגיות שמטרתן סעד הצהרתי הגנתי – אינה מספקת. לטענתה, ככלל, החוק אינו מגביל סעדים בתובענות ייצוגיות, ומאפשר סעד כזה, שמטרתו למנוע תביעות נגד חברי קבוצה על ידי תובע פוטנציאלי. עיקרון זה תקף כל עוד היחיד המגיש את התביעה יכול היה לתבוע את אותו סעד בתביעה אישית. ההחלטה מדגישה כי תובענות ייצוגיות משמשות לניהול תביעות ביעילות כאשר אנשים רבים מתמודדים עם סוגיות משפטיות דומות כנגד נתבע משותף, ומקדמות צדק בכך שהן מונעות מגופים חזקים לנצל אנשים חלשים יותר שעלולים לעמוד בפני עלויות התדיינות גבוהות באופן פרטני. פסק הדין מפרט תרחישים שונים של תובענות ייצוגיות, ומבחין בין חברי קבוצה שנענו לדרישה לבין אלה שלא. היא מציעה כי ניתן להשתמש בתובענות או בהגנות ייצוגיות בהתאם, אם כי היא מכירה בהיעדר הכרה מפורשת ב"הגנה ייצוגית", ומציעה פעולה חקיקתית, ולא שיפוטית, להכרה כזו. פסק הדין מבהיר כי חוק תובענות ייצוגיות מתכוון לאזן בין היתרונות והסיכונים של תובענות ייצוגיות, ומחייב גישה מתחשבת בהתאם להוראותיו ולכוונתו. חשוב לציין כי בית המשפט חוזר לפסק דין בנין, דן באופי הפרוצדורלי לעומת המהותי של תביעות התיישנות, ובסופו של דבר מחליט שלא לבטלו לאלתר אך מציע עיון מחודש זהיר במקרים עתידיים. בית המשפט מסיים בקבלת הערעור, ומורה לבית המשפט קמא לבחון מחדש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי קריטריונים שנקבעו, תוך הימנעות מהטלת הוצאות על מי מהצדדים, תוך הכרה בתרומתו של הערעור לבירור עניין משפטי חשוב.