ע"א 37435-12-15

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תביעתה לקצבת נכות מהמשיב, קצין התגמולים במשרד הביטחון, בעקבות שירותה הצבאי. המערערת טענה כי היא סובלת הן מנכות נפשית והן מנכות פיזית, לרבות פיברומיאלגיה ומחלת מפרקים, כתוצאה משירותה. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי נכותה הנפשית הייתה קיימת לפני גיוסה, ורק הוחמרה עקב שירותה, וכי אין קשר סיבתי בין נכותה הפיזית לבין שירותה הצבאי. השופט יואל עדן פסק לטובת המערער. הוא הגיע למסקנה כי חוות הדעת של המשיב, שעליהן התבססו החלטות הערכאה הנמוכה יותר, אינן אמינות, שכן הן התבססו על נתונים לא מדויקים. זאת ועוד, השופט מצא כי טענות המשיב בדבר ראיות סותרות שהביא המערער משוללות כל יסוד. באשר לנכות הנפשית, קבעה השופטת עדן כי יש לקבל את ערעורו של המערער במלואו, שכן מהראיות עולה כי גישתו של המשיב כלפי מצבו הנפשי של המערער השתנתה בדיעבד. השופט קיבל גם את הערעור בעניין מוגבלות פיזית, וקבע כי נכויות אלה התגלו רק במהלך שירותו הצבאי של המערער ולא נכחו לפני הגיוס. לפיכך, הגיע השופט עדן למסקנה כי יש לראות את כל נכותו של המערער הנובעת מפיברומיאלגיה כקשורה לשירות. החלטתו של השופט עדן התבססה על ניתוח הראיות העובדתיות וחוות דעת המומחים שהוצגו, והוא מצא כי לא ניתן לתמוך את קביעותיה של הערכאה הנמוכה יותר בעובדות. משכך, התקבל הערעור, ונקבע כי נכויותיה של המערערת בתחום בריאות הנפש והגוף נגרמו עקב שירותה הצבאי. השופט אריאל ואגו חלק על כך, וטען כי יש לדחות את הערעור משום שהוא מעורר שאלות עובדתיות בלבד ואין בו נקודות משפטיות, כנדרש בסעיף 34(א) לחוק הנכות. לטענת ואגו, לא ניתן היה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, והיה מקום לדחות את הערעור מטעמים פרוצדורליים. השופט גד גדעון צידד בוואגו, הסכים כי יש לדחות את הערעור, ואימץ את נימוקיו במלואם. לפיכך, החלטת הרוב הייתה לדחות את הערעור, אך מטעמים שונים מאלה שהציג השופט ואגו. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.