ע"א 1232/09

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות חוק נכי רדיפות הנאצים, ובפרט למועד ממנו יש לספור את תקופת הערעור בת 30 הימים על החלטת הרשות המוסמכת. המערערת טוענת כי יש לספור את התקופה מיום היוודע ההחלטה, ואילו המשיב טוען כי רק מועד מסירת ההחלטה בפועל בדואר רשום, כנדרש בחוק, רלוונטי. לפסק הדין במקרה זה יש השלכות על ערעורים דומים אחרים. השופט מציין את נסיבותיהם הייחודיות והמיוחדות של ניצולי השואה, ואת המטרות החברתיות של החוק הנדון. השופטת מבקרת את הימנעותו של המערער בעבר מהקפדה על החוק באמצעות משלוח החלטות בדואר רשום, ומצביעה על הקשיים המעשיים בעמדת המערער, המחייבים חקירה האם ההחלטות היו ידועות לניצולים או לנציגיהם. תחת זאת, השופט מצדד במשיב וקובע כי יש לפרש את מועד המסירה כמועד משלוח ההחלטה בדואר רשום, וכי הדבר צריך לחול על כל המקרים בהם ההחלטה לא נשלחה באופן זה. השופטת מציינת כי פרשנות זו מבטיחה שהניצולים יקבלו את המגיע להם ללא מכשול, והיא עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בנושא. השופט מדגיש גם את הימנעותו של המערער מלערער על פסקי דין קודמים, ואת חוסר המעשיות של עמדתו הנוכחית. לפיכך, הערעור נדחה. המערערת נדרשת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.