ת"א 40287-06-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בסך 6 מיליון שקל שהגישו שני אחים, חמד ורטיב, תושבי כפר ינוה, נגד מדינת ישראל בגין מעשיה הרשלניים לכאורה במהלך מעצרם וההליך הפלילי. האחים נעצרו בחשד להחזקת רימון והשלכת רימון וגרימת נזק לרכוש. לאחר מעצרם הודה חמד בפשע ועבר שחזור של האירוע. עם זאת, שני האחים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי הודאותיהם שקריות. המשטרה הפעילה מודיע בתא המעצר של חמד, שלכאורה פיתה ובייש את חמד להודות. התובעים טענו כי המדינה פעלה ברשלנות לאורך כל החקירה וההליך המשפטי, שהובילה למעצרם השווא ולמעצרם הממושך. הם הצביעו על כמה מחדלים וכשלי חקירה, ובהם הפעלת המודיע, אי-תיעוד פעולות חקירה ואי-בדיקת ההקלטות מתא המעצר של חמד באופן מיידי. בית המשפט קבע כי המדינה פעלה ברשלנות כלפי התובעים בכך שלא בחנה את הראיות, ובפרט את ההקלטות מתא המעצר, בתוך זמן סביר. בעוד שהחקירה הראשונית והמעצר היו סבירים, רשלנות המדינה גרמה להארכת מעצרם של התובעים, במיוחד לאחר 17 באוגוסט 2008, אז ניתן היה לשמוע ולתמלל את הקלטות. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט לחמד 96 אלף ש"ח בגין שלילה חלקית של חירותו במהלך מעצר הבית שלו. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענותיו של חמד להפסדים עסקיים הקשורים למסעדות, למוסך ולמחסן החלפים שלו, מכיוון שלא היו ראיות מספיקות. כמו כן נשללו מחמד פיצויים בגין פגיעה בביתו ופגיעה בשמו הטוב ובפרטיותו. בית המשפט פסק לו 75 אלף שקל בגין עוגמת נפש ואובדן הנאות החיים. בנוסף, חמד היה זכאי להחזר שכר טרחת עורך דין בסך של כ-155,500 ₪. רטיב, שהיה במעצר בית לתקופה קצרה יותר, קיבל 50 אלף שקל כפיצוי לא ממוני על הארכת מעצרו. בסך הכל הורה בית המשפט למדינה לשלם לחמד בן עמאר סעד 171 אלף שקל ו-78 אלף דולר, ולרטיב בן עמאר סעד 68 אלף שקל. כמו כן נדרשה המדינה לכסות מחצית מהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובעים, בסך 47,200 שקל.