בד"א 43/01

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של שני ערעורים על פסק דין משמעתי נגד עורך דין שלא שילם חוב. הערעור הראשון מוגש על ידי המערערת, הטוענת כי היה מקום לפסול את עורך הדין המשיב לצמיתות. הערעור השני מוגש על ידי המשיב, המערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. העובדות אינן שנויות במחלוקת. מכוניתו של המשיב ניזוקה והוא העסיק פחח לתיקונה. לאחר שהתעוררה מחלוקת על התשלום, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שהמשיב לא עמד בו, מה שהוביל את הפחח לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. המשיב גם לא קיים את פסק הדין שהתקבל, אשר הורה לו לשלם מספר תשלומים רצופים לפחח. נימוקי המשיב לאי הציות כללו את הימנעותו של הפחח מהמצאת חשבונית עבור העבודה – טענה שבית המשפט מצא פסולה, שכן המשיב לא ניסה לתקן או לבטל את פסק הדין בעילות אלה. המשיב טען גם לקשיים כלכליים וכי הוא מצפה שאחותו תשלם את החוב, אך בית המשפט מצא כי טענות אלה חסרות שחר, מה גם שהמשיב לא נקט כל פעולה להסדרת החוב במהלך הליכי ההוצאה לפועל. בית הדין הגיע למסקנה כי התנהלותו של המשיב מהווה עבירת משמעת, שכן היא עולה כדי חריגה חמורה מהתנהגות מקצועית מקובלת, פוגעת בכבודו של מקצוע עריכת הדין ופוגעת באמון הציבור בעורכי הדין. היסטוריית ההרשעות הדומות של המשיב תומכת אף היא בדעה זו. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את ערעורו של המשיב והחמיר את השעייתו משנתיים לשלוש, לצד כל עונש השעיה קיים או עתידי אחר.