סע"ש 66357-03-16

תקציר

פסק הדין עסק בתביעות הקשורות לחוזי עבודה ופערי שכר של עובדי מדינה לפי סוגי חוזים 87 ו-587. בית הדין פסק באופן חלקי לטובת התובעים, וקבע כי המדינה לא עמדה בהנחיות ההעסקה שנקבעו בהודעת הממונה משנת 1997, שהתוו רמות שכר ראויות. טענותיה המקדמיות של המדינה בדבר התיישנות והתיישנות נדחו. נמצא כי התובעים הועסקו שלא כדין בשכר נמוך מזה המגיע להם, דבר המשקף פגמים מנהליים וחוסר תום לב בטיפול בחוזים אלה. פסק הדין מתח ביקורת על כך שהמדינה הציגה גרסאות לא עקביות וסותרות בנוגע להנחיות החוזה, והדגיש כי יש להעסיק עובדים חיוניים ברמת שכר מינימום המקבילה לרמה 39. יתר על כן, המדינה נמנעה מלפרסם את הנחיות התעסוקה הנדרשות בשקיפות. בית הדין הורה על חישוב מחדש של הפרשי השכר, וקבע כי יש לפצות את התובעים כאילו הועסקו ברמות שכר נכונות. בנוסף, היא ציינה את מחדלה של המדינה בהליך המשפטי בכך שלא החילה באופן אחיד פסקי דין קודמים (כמו בעניין עזרא) ובכך פגעה בעקרונות של הגינות שלטונית ושוויון. הוצאות המשפט הוטלו על המדינה בשל התנהלותה הפרוצדורלית, שהאריכה הליכים שלא לצורך וגרמה קשיים מיותרים לתובעים.