ת"א 16059-03-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת רשלנות שהגישו שני תובעים נגד בית דיור מוגן, בעקבות אירוע שאירע באפריל 2015, בו התובעת, דיירת המעון, שברה את רגלה הימנית. התובעים טענו כי נסיבות האירוע אינן ברורות, והנזק אירע בשליטתה המלאה של הנתבעת, ולכן יש להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, שלא הצליחה להוכיח כי האירוע התרחש ללא כל רשלנות מצידה. התובעים טענו כי נכות המחלקה והצורך בטיפול סיעודי נבעו מהאירוע. הנתבעת טענה כי מצבה הסיעודי של המחלקה נבע ממצבה הרפואי הקודם ומחלתה ולא מהאירוע. בית המשפט בחן את שלושת התנאים הנדרשים להעברת נטל השכנוע לנתבע וקבע כי התובעים לא ידעו על נסיבות האירוע, כי הנזק אירע במהלך שהותו של החסוי במתקן הנתבע, וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט זהירות סבירה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם, ששוכנע כי האירוע נבע מנסיבות שלא ניתן היה לצפות או למנוע וכי הנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע פגיעה כזו. בית המשפט מצא כי הנאשם הצליח להוכיח את נסיבות האירוע והעלה תרחיש אפשרי וסביר להתרחשותו. היא השתכנעה שרגלה של המחלקה נכנסה ככל הנראה לרווח שבין מעקה המיטה למזרן, ובזמן שניסתה לשחרר את רגלה, היא ספגה את הפציעה. בית המשפט דן גם בנכותו ובמצבו הרפואי של החסוי, בחן את חוות הדעת של מומחי הצדדים ומצא כי מומחי הנתבעת אמינים יותר. נקבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבה הסיעודי של המחלקה, ומעמדה הסיעודי נבע ממצבה הרפואי הקודם. בית המשפט קבע כי הנכות האורתופדית שנגרמה כתוצאה מהאירוע היא 10%, עם תוספת של 5% בגין נכות פלסטית, ונכות זמנית של 100% ממועד האירוע ועד ספטמבר 2015. באשר לנזקי התובעים, פסק בית המשפט לתובעת 2 סך של 200,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, כאב וסבל ותגמולי נזקי גוף. התובעת מספר 3, מדינת ישראל, עתרה להשבת סכומים ששולמו עבור השהות בבית האבות. בית המשפט קבע כי אם התביעה הייתה מתקבלת, התובע 3 היה מקבל פיצוי בגין תשלומי העבר ומקבל תשלומים תקופתיים עבור הוצאות עתידיות. עם זאת, מאחר שהתביעה נדחתה, הנושא ירד לטמיון. בית המשפט התייחס להתנהלות הצדדים לאורך כל ההליך, וקבע כי התובעים נהגו בחוסר שקיפות ופעלו בחוסר תום לב. היא ציינה כי התמהמהות והתנהלותו המכבילה של הנתבע האריכו את ההליכים שלא לצורך. כתוצאה מכך, בעוד שהמחלקה לא חויבה בגין ההוצאות הפרוצדורליות, חויבה התובעת מס' 2 לשלם לעורך דינו של הנתבע סך של 17,500 ₪, ותובעת מספר 3 חויבה בתשלום בסך של 87,750 ₪, בנוסף להוצאות עורכי הדין שהגישה הנתבעת.