ת"א 25839-01-19

תקציר

התובע, יחד עם בעלי מניות נוספים, תבע את הנתבע, שהיה המייסד וה-CTO של החברה שלהם, בגין הפרת חובות אמונים. התובעים טענו כי הנתבע היה במצב של ניגוד עניינים כאשר ייעץ לבעלי המניות להתקשר בהסכם השקעה עם ורטקס ולא עם RTI תוך שהוא נמנע מלגלות כי חתם על הסכמים עם חברת הבת של ורטקס, דבר שייטיב עמו באופן אישי. התובעים טענו כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מההפרה של הנתבעת, לרבות אובדן ערך מניותיהם והוצאות שוטפות. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והסכים כי הנתבע הפר את חובות הנאמנות שלו. בית המשפט קבע כי מעשיו של הנאשם היוו הפרה בוטה, שכן הוא נמנע מלגלות את ניגוד העניינים שלו וניצל את מעמדו להפקת רווח אישי. בית המשפט ציין כי עדותו של הנאשם אינה אמינה וסותרת את הראיות הקיימות. עם זאת, בית המשפט קיבל באופן חלקי בלבד את טענותיהם הכספיות של התובעים. נמצא כי התובעים לא הוכיחו את הקשר הסיבתי בין הפרת הנתבע לבין הנזק שנגרם להם לכאורה מאובדן ערך המניות והרווחים העתידיים. לפיכך, דחה בית המשפט חלקים אלה של התביעה הכספית. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בדבר ההוצאות השוטפות, ופסק להם 38,449 דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה ייצג את הלוואות הבעלים שהזרימו התובעים לחברה בחודשים אוקטובר ודצמבר 2012. בית המשפט קבע כי התובעים לא היו נותנים הלוואות אלה אילו ידעו על ניגוד העניינים של הנתבעת. בנוסף, בית המשפט דן באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים במקרים של הפרת חובות אמונים, אך הגיע למסקנה כי אין באפשרותו לעשות כן במקרה זה משום שהתובעים לא ביקשו סעד זה בכתב תביעתם. לבסוף, ציין בית המשפט כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס עילותיהם הנוספות, לרבות מרמה, הפרת חובת זהירות, שימוש לרעה בסודות מסחריים, הפרת חוזה, עשיית עושר שלא כדין ועבירות פליליות. כתוצאה מכך, תביעות אלה נחשבו נטושות. הנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות בסך 40,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.