רע"פ 2310/07

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **עובדות המקרה:** המבקש, ארז יום טוב, שימש כשוטר במשטרת ישראל. במהלך פעילות מבצעית, עצר המבקש יחד עם שוטרת נוספת אדם שרכב על אופנוע. בכתב האישום נטען כי המבקש הכה את המתלונן בראשו, מעשה שהוביל לפציעתו ולהזקקתו לטיפול רפואי. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הוטל עליו עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי, וכן פיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח. **ההליכים הערעוריים:** המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש, וטען כי יש להתחשב במצבו הנפשי הקשה ובעובדה כי מדובר בכישלון חד-פעמי לאחר שירות ארוך בשירותי הביטחון. בית המשפט המחוזי, בדעת רוב, דחה את הערעור וקבע כי העונש שהוטל הוא מתון, מידתי והולם. כעת, עותר המבקש לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור, תוך שהוא חוזר על טענותיו, ומוסיף כי בית המשפט המחוזי קיבל, ללא ציון מפורש, את טענת המשיבה כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, וכי טענה זו נסמכה על תיק נוסף שתלוי ועומד כנגד המבקש. **החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט א' א' לוי):** **1. עקרונות משפטיים מרכזיים:** * **רשות ערעור בגלגול שני:** בית המשפט העליון הדגיש כי מתן רשות לערער בגלגול שני (כלומר, ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי) ניתן "במשורה". זאת, לאור העיקרון כי יש לצמצם את מספר ההתדיינויות המשפטיות. רשות כזו תינתן רק במקרים חריגים המעלים "שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית", שאינה רלוונטית רק לצדדים המתדיינים. במקרה זה, התייחס בית המשפט לע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, כבסיס להלכה זו. * **חומרת העונש כעילה למתן רשות ערעור:** בית המשפט חזר על הלכה ותיקה לפיה "חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער". על אף שנקבעו חריגים להלכה זו, בית המשפט העליון קבע כי במקרה הנדון, עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. ההפניה היא לרע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646. * **מעמדו של שוטר וחובת הדוגמה האישית:** מעבר לדיון המשפטי הפורמלי, בית המשפט התייחס באופן עקרוני למעמדו של שוטר. נקבע כי שוטר, כמייצג את מערכת אכיפת החוק, חלה עליו חובה לנהוג בדוגמה אישית ולהפגין התנהגות מאופקת. הדבר כולל הימנעות מניצול לרעה של סמכויותיו, ובפרט כאשר האדם הנתון למעצר אינו מתנגד עוד. עמדה זו מדגישה את האחריות המוגברת המוטלת על אנשי אכיפת החוק. **2. חידושים משפטיים:** במקרה זה, בית המשפט העליון לא יצר חידוש משפטי מהותי. הוא יישם הלכות קיימות בנוגע לסף הכניסה לערעור בגלגול שני ולמגבלות על ערעור בענייני עונש. עם זאת, ניתן לראות בהחלטה הדגשה מחודשת של עקרון הדוגמה האישית הנדרשת משוטרים, וכיצד הוא משפיע על הערכת חומרת העונש והצדקתו. ההתייחסות לאי-התנגדות של המתלונן כגורם הרלוונטי להערכת התנהגות השוטר, מרמזת על הבנה דינמית של סיטואציות אכיפה, אם כי זו אינה מהווה חידוש פורמלי. **3. ניתוח ההחלטה:** בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור מבלי להיכנס לדיון מעמיק לגופו של עניין, תוך יישום ברור של הכלל לפיו ערעור בגלגול שני ניתן במקרים חריגים בלבד. ההתייחסות לעונש כ"מתון, מידתי והולם" על ידי הערכאה המחוזית, והקביעה כי אין בו "רכיב כלשהו של חומרה" על ידי בית המשפט העליון, מחזקת את ההחלטה לדחות את הבקשה. הטענה של המבקש לפיה בית המשפט המחוזי הסתמך על תיק תלוי ועומד, לא זכתה להתייחסות נפרדת בפיסקאות ההחלטה, אך הכלל של אי-התערבות בעניינים שנדונו על ידי שתי ערכאות קודמות גובר. **לסיכום:** החלטת בית המשפט העליון מדגישה את סף הכניסה הגבוה לבקשות רשות ערעור בגלגול שני, במיוחד כאשר הדבר נוגע לחומרת העונש. היא מחזקת את עקרון כיבוד הכרעותיהן של ערכאות קודמות, אלא אם מתעוררת שאלה ציבורית בעלת חשיבות רבה. כמו כן, ההחלטה מדגישה את הציפיות הגבוהות להתנהגות שוטרים כנציגי החוק.