רע"א 8816/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך פיתוח נדל"ן ברעננה, ישראל. מספר חברות מחזיקות במשותף חלקת אדמה, ובשנת 1992 נחתם ביניהן הסכם שיתוף, שכלל תניית בוררות ליישוב סכסוכים. תוכנית מקיפה להגדלת זכויות הבנייה בנכס פורסמה בשנת 2016, מה שהוביל למחלוקת בין חלק מהבעלים המשותפים על חלוקת הזכויות. מחלוקת זו מנעה את מימוש התוכנית, שכן כל הצדדים נדרשו לחתום על טבלת ההקצאות. המבקש, שביקש לקדם את התוכנית, ניסה לפתור את הסכסוך ומשלא עשה כן, ביקש למנות בורר שיכריע בעניין. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר מחלוקת בין המבקש לבין המשיבים, שכן הסכסוך היה בין המשיבים לבין עצמם. המבקש ערער על החלטה זו וטען כי שגה בית המשפט בפסק דינו וכי סירובם של חלק מהמשיבים לחתום על טבלת ההקצאות יצר מחלוקת בין המבקש לבין אותם משיבים. עם זאת, הערעור נדחה, שכן השופט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות את הותרת החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש כי ערעור על החלטות בוררות ניתן לערער רק בנסיבות חריגות וכי זכויותיו של המבקש לא נפגעו באופן בלתי הפיך מדחיית מינוי הבורר. מאחר שלא נדרשה תגובת המשיבים, אין צו בדבר הוצאות.