עת"מ 20843-02-17

תקציר

עיריית יהוד-מונסון יזמה תוכנית מפורטת, שעברה שלושה שלבים - הכנה, הפקדה ואישור - והפכה לתוכנית מאושרת המפקחת על משטר הרישוי להקמת דיור מוגן וחניון תת קרקעי. העותר, שזכה במכרז למגרש הדיור המוגן, עמד בכל התנאים להיתר בניה שקבעה הוועדה המקומית. עם זאת, הוועדה המקומית עיכבה את הוצאת ההיתר משיקולים לא ענייניים ושינתה עמדות. בעקבות זאת הגיש העותר ערר לוועדת הערר, שהורתה לוועדה המקומית לאשר את היתר הבנייה. ימים ספורים לפני פקיעת תוקף ההיתר הגיש העותר עתירה להארכתו, שנדחתה באופן זמני. המשיבים העלו טענות פרוצדורליות, אך בית המשפט פסק לטובת העותר, קיבל את העתירה והאריך את תוקפו של היתר הבנייה. ההחלטה מחייבת את הוועדה המקומית, לרבות המשיבים 2 ו-3, לחתום ולהציג את היתר הבנייה לעותר ללא צורך באישורים או תנאים נוספים ופוסקת לעותר שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. פסק הדין מותח ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית, מדגיש את ההבחנה בין תפקידי הוועדה המקומית לעירייה, ומדגיש את סופיות החלטת ועדת הערר.