ת"א 2228/06

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב פרשנותו של הסכם שנחתם בין התובעת, ענבר, לבין הנתבעת, נייש, ביום 10.7.03, בדבר הפצת מוצרי נעיש בישראל. בעוד ענבר טענה כי ההסכם מעניק להם זכויות שיווק בלעדיות, ניש טענה כי הוא רק מתווה יחסי ספק-לקוח שגרתיים. בית המשפט קובע כי ההסכם יצר מערכת יחסים בה ענבר הייתה יבואנית ומשווקת מורשית של מוצרי נייש. למרות שבהסכם לא צוין במפורש כי לענבר זכויות בלעדיות, הראיות שהוצגו, לרבות עדותו של מנכ"ל נאיש ומהות הקשר העסקי, תמכו במסקנה כי ענבר אכן נהנתה מבלעדיות בהפצת מוצריה של נעיש בישראל. בית המשפט דן גם בביטול ההסכם ומדגיש כי הסכמים בלתי מוגבלים בזמן, כמו זה שבין ענבר לנייש, ניתנים לביטול בהתראה מוקדמת סבירה. הדבר נכון במיוחד לגבי הסכמים בין יצרנים למפיצים בלעדיים, שכן המפיץ משקיע בקידום המותג ומצפה לקצור את הפירות לאחר מכן. עם זאת, התנהלותה של ענבר הפרה את תנאי ההסכם. הם מכרו מוצרים מתחרים ועיכבו שוב ושוב תשלומים עבור הזמנות, מה שפגע משמעותית ביחסי האמון בין הצדדים. בית המשפט רואה בהפרות אלה יסודיות, ומאחר שניתנו לענבר מספר התראות והזדמנויות לתקן את התנהלותן, הן לא היו זכאיות להודעה מוקדמת על סיום ההסכם. לסיכום, בית המשפט פוסק לטובת נייש, וקובע כי התביעה שהגישה ענבר נדחית, ולא ניתן צו להוצאות בשל ההליך המיותר שהגישו בעלי הדין בהוואי.