ת"א 46441-06-13

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תובע שרכש מהנתבעת מספר פוליסות ביטוח בגין נכות מתאונה ואובדן כושר עבודה. האירוע המדובר התרחש ביום 1.9.2008, כאשר התובע היה מעורב בתאונת דרכים שגרמה לו לחבלות גופניות ולטענתו לא אפשרה לו לעבוד. חברת הביטוח סירבה לפצות אותו, בנימוק של התיישנות והיעדר נכות כסיבה. התובע טען כי יש לקבוע את מועד אירוע הביטוח כמועד בו נקבעה לו נכותו, ואילו חברת הביטוח קבעה כי זהו מועד התאונה. לאחר בחינת הראיות והעדים, פסק השופט לטובת התובע. הם קבעו כי מועד אירוע הביטוח, לצורך חישוב תקופת ההתיישנות, הוא מועד הערכת הנכות, ולא מועד התאונה. משמעות הדבר היא שהתביעה הוגשה בתוך שלוש השנים הנדרשות בחוק, ולכן חברת הביטוח לא יכלה לדחות את התביעה בעילות אלה. בנוסף, השופט מצא כי חברת הביטוח פעלה בחוסר תום לב בכך שלא האריכה את תקופת ההתיישנות ודחה את טענתם בנוגע לתקופת ההודעה המוקדמת. השופטת קיבלה את חוות הדעת הרפואיות שהגיש התובע, וקבעה כי נכותו הגופנית הצמיתה מהתאונה היא בשיעור של 12.25% והנכות הנפשית שלו בשיעור של 2.5%, בגין נכות רפואית משוקללת כוללת בשיעור של 14.44%. באשר לאובדן כושר עבודה, הסכימה השופטת עם טענת התובע כי יש לחשב זאת ממועד התאונה. הם הגיעו למסקנה כי התובע היה במצב של נכות מוחלטת מיום 1.9.2008, והורו לחברת הביטוח לשלם לו את סכומי הביטוח בהתאם לפוליסות או לשכרו, הנמוך מביניהם. כמו כן חויבה חברת הביטוח לפצות את התובע בגין הפרמיות ששולמו ממועד התאונה, בצירוף ריבית והצמדה. עוד חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין.