עפ"ת 69490-01-20

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מצא את המערער אשם בגרימת מותו של המנוח כתוצאה מנהיגה רשלנית, נדחה. השופטים מסכימים עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם המערער לא כיוון את מהירותו כאשר התקרב למעבר חצייה, פגע במנוח שחצה את הכביש וגרם למותו. הם מסכימים כי טענת המערער כי סונוור מהשמש וכי בלם לפני שפגע במנוח, אינה אמינה, שכן היא סותרת דברים אחרים שאמר ואינה עולה בקנה אחד עם הממצאים האובייקטיביים בזירת התאונה. השופטים מדגישים כי חובת הזהירות של המערער בעת התקרבות למעבר חצייה היא גבוהה, ובמקרה זה הוא לא עמד בה. יתר על כן, הם מקבלים את קביעתו של בית משפט קמא בדבר קשר סיבתי בין רשלנותו של המערער לבין מותו של המנוח, שאירע עקב זיהום בו לקה במהלך אשפוזו לאחר התאונה. השופטים פוסקים גם בערעור על גזר הדין, וקובעים כי העונש של עבודות שירות, עשר שנות פסילה מנהיגה ופיצוי למשפחה הם מידתיים בהתחשב בנסיבות המקרה. הם מדגישים את חומרת העבירה, שהביאה לאובדן חיי אדם, ומציינים כי גזר הדין משקף איזון בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין האינטרס הציבורי במיצוי הדין.