תמ"ש 3402-09-21

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות הנוגעות למזונות ילדים בישראל. התביעה הראשונה, ע"א 3402-09-21, הוגשה על ידי האב, בבקשה לבטל את חובתו לשלם מזונות עבור ילדו הקטין שעבר מבית האם להתגורר בו. השופט פסק לטובת האב וקיבל את בקשתו לבטל את חובתו לשלם מזונות לאם, שכן מטרת התשלומים - לכיסוי צרכי הילד - אינה תקפה עוד. זכותו של הילד למזונות מוטלת על האב, שכעת נושא בהוצאות. החלטה זו לקחה בחשבון גם את חוסר יכולתה של האם להוכיח כי מעבר הילד היה מוצדק, ואת טענת האב כי האם התנכרה לילד. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת האב לביטול תשלומי המזונות, שכן הנסיבות הכלכליות לא השתנו באופן מהותי. התביעה השנייה, ת"א 27554-10-22, הוגשה אף היא על ידי האב, בדרישה לחייב את האם במזונות ילדם הקטין. האב טען כי האם צריכה להשתתף באחזקת הילד על פי ההלכה היהודית, המחייבת את ההורים לפרנס את ילדיהם. השופט פסק נגד האב וציין כי חובתה של האם לפרנס את בנה נובעת מ"דיני צדקה" של המשפט העברי, המחייבים אותה להאכיל את ילדיה הקטינים רק אם היא יכולה להרשות זאת לעצמה מעבר לפרנסת עצמה. השופט מצא כי האם, נוכח מצבה הבריאותי הרעוע, מצבה הכלכלי והתמיכה המינימלית מצד האב, לא יכלה לתרום למזונות הילד מבלי לסכן את יציבותה הכלכלית. יתר על כן, האב לא חשף באופן מלא את מצבו הכלכלי שלו ושל בת זוגו, דבר המטיל ספק בטענותיו. לפיכך, נדחתה עתירת האב לחייב את האם במזונות הילדים. השופט גם הורה לאב לשלם את הוצאות המשפט של האם, בסך 10,000 שקל, בשל נסיבות המקרה.