ע"א 375/66

תקציר

השופט ברנזון, יחד עם השופט אוסמן והשופט כהן, דחו את טענת המערערים כי חייבים להם שיקים גבוהים פי שלושה ממה שהמשיב מסר להם. המערערת טענה כי השיקים ניתנו כבטוחה להלוואה שהעמידה למשיב. עם זאת, השופט מצא כי מדובר בעסקה של ניכיון, ממנה משתמע כי הצ'קים נמכרו בערכם הנוכחי בניכוי ריבית. השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי מרגע שנמכרו השיקים הושלמה העסקה ולא ניתן לבטלה. מאחר שהמערערת לא נקטה בצעדים הנדרשים כדי לתבוע את השיקים כנושאת, וגם לא הביאה ראיה לכך שהשיקים ניתנו כבטוחה, צידד השופט במשיב. יתר על כן, השופטים הסכימו כי הכלל המונע מבעל שטר מהוון לתבוע את המנפיק חל הן על הבנקים והן על אנשים פרטיים. בהעדר מעמד משפטי, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב, בסך 500 ל"י.