ערר 9003-02-18

תקציר

ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז מרכז החליטה לדחות ערר על החלטת ועדת תכנון מקומית בנושא הפקעת מקרקעין ופיצויים. המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי אדמתם סבלה מירידת ערך "מוחלטת" עקב תכנית איחוד וחלוקה. הוועדה קיבלה את עמדת הוועדה המקומית לפיה המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, ולפיכך הערר נדחה ללא מינוי שמאי מייעץ. התיק עסק בהיסטוריה מורכבת של הליכי תכנון והפקעה המשפיעים על מקרקעי המערערים. החלטות קודמות של בית המשפט קבעו כי זכויות המערערים במקרקעין הוגבלו לשטח של כ-2,984 מ"ר טרם מימושה של תכנית 5 השנויה במחלוקת. תכנית 5 נועדה להסדיר זכויות רישום וחלקות באזור, אך המערערים טענו כי היא גרמה לצורת חלקות חריגות ולבעיות גישה, שגרמו לירידה מוחלטת בערך הקרקע. עם זאת, הוועדה מצאה כי השומות והטענות של המערערים לא שיקפו נאמנה את המצב המשפטי שנקבע ולא הוכיחו ירידת ערך של הקרקע. הוועדה הדגישה כי נטל ההוכחה הראשוני מוטל על המערערים וכי הם לא עמדו בדרישות להצדקת תביעתם לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, הוועדה מתחה ביקורת על טעויות היסוד הרבות של המערערים בשומותיהם וציינה כי לא ניסו לקבוע במדויק את שווי הקרקע במצב שקדם לתכנית 5. במקום זאת, טיעוניהם התבססו על שטח קרקע גדול יותר שהתעלם מהפקעה תקפה שכבר התרחשה. הוועדה הגיעה למסקנה כי הימנעותם של המערערים מלהציג טענה מבוססת או אפילו הוכחה תיאורטית של נזק משמעה שלא עמדו בנטל הראיות הנדרש. בעקבות זאת החליטה הוועדה לדחות את הערר, מבלי להתעמק בסוגיות אחרות הקשורות למעמדם של המערערים או לפסילת שמאי הוועדה המקומית. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לירידת ערך מוחלטת של מקרקעיהם.