ת"פ 55448-01-19

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפה וגרימת נזק לרכוש בזדון באירוע בו הייתה מעורבת אשתו, ממנה הופרד ובתהליך גירושין. האירוע התרחש בביתם המשותף בזמן שהאישה התגוררה בו והבעל התגורר שם לסירוגין. בליל 1 ביולי 2018 שמעה האישה רעשים בעליית הגג וניגשה לחקור כשהיא אוחזת בטלפון שלה. על פי החשד, הבעל, שהיה בעליית הגג, חטף את הטלפון מידיה, השליך אותו לרצפה ותקף אותה תוך שהוא פוגע בראשה, במצחה, בלחייה ובכתפה. כתוצאה מכך נגרמו לה חבלות ומסך הטלפון שלה נסדק. האישה דיווחה מיד למשטרה על האירוע, ופציעותיה תועדו. עם זאת, הבעל גם טען כי הותקף על ידי אשתו בערך באותו זמן ודיווח על כך למשטרה. התיק הסתכם בסיטואציה של גרסה מול גרסה, כאשר עדותו של כל צד עומתה עם עדותו של הצד השני. השופט ציין כי במקרים כאלה, עדות בודדת, גם אם מדובר בעבירה חמורה, יכולה לבסס הרשעה פלילית, אך על השופט להזהיר עצמו על כך תחילה ולבחון היטב את העדות. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא השופט כי מאזני הצדק נותרו עוינים, ולא ניתן להעדיף את גרסת האישה והבעל על פני האחרת. יתר על כן, כל גרסה נתמכה בשלוש ראיות מאששות, לרבות מיידיות הגשת התלונות, הצהרות אלימות ותיעוד פציעות. לפיכך, זיכתה השופטת את הנאשם מחמת ספק סביר, והדגישה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. למרות שהשופטת לא מצאה סיבה להעדיף את גרסת הבעל, היא דחתה גם את טענת ההגנה כי לאישה היה מניע שלילי להפליל אותו לשווא.