ת"א 12612-01-20

תקציר

בית המשפט מצא כי פרסום פרטים על חייה הפרטיים של התובעת על ידי הנתבעת, לרבות הטענה כי התובעת היא פילגשו, מהווה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. לנתבע לא היו טענות הגנה תקפות על פי החוק; הפרסום לא היה מוצדק על ידי חובה מוסרית או חברתית כלשהי, והוא לא שירת צורך חברתי חשוב שגבר על זכותו של התובע לפרטיות. מסקנה זו חלה גם על פרסומיו השני עד החמישי של הנאשם, אשר הפרו צו איסור פרסום. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 60,000 ₪, וכן 715 ₪ הוצאות משפט ו-15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, עם ריבית שנצברה לאחר תקופה זו. טענת התובע בדבר הפרת חובה חקוקה נחשבה חלשה, ובית המשפט לא ראה צורך להוסיף ולדון בה. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 60 יום.