תפ"ח 2024/05

תקציר

הכרעת הדין מתבססת על ראיות רבות המוכיחות מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה של המנוחה, דניאלה חייט. הראיות כוללות את הודאותיו המרובות של הנאשם בפשע, אשר מאוששות על ידי פרטי הפשע שרק העבריין היה יודע. עוד נקבע כי הנאשם חנק את הקורבן למוות בדם קר לאחר שהחליט להרוג אותה, דבר המקיים את כל היסודות הנדרשים להרשעה ברצח. עם זאת, השופטים אינם יכולים להסיק אם אילן פרידמן או כל אדם אחר נכח בזירת הפשע או סייע לנאשם. השופטים גם מסכימים פה אחד כי הנאשם אינו זכאי להגנה לפי סעיף 300א(ג) לחוק העונשין, שעניינו מצוקה נפשית קשה הנובעת מהתעללות ממושכת, שכן התנהגותו של המנוח כלפי הנאשם ומשפחתו אינה מהווה התעללות במובן המשפטי. מהראיות עולה כי אהבתו האובססיבית של המנוח לנאשם לא הייתה הדדית והוא תמרן אותה לתועלתו הכספית. לפיכך, השופטים מרשיעים את הנאשם ברצח וקובעים כי סעיף 300א(ג) אינו חל במקרה זה.