עב"ל 91/99

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בשאלה האם יש להכיר בתאונה שאירעה במהלך אירוע רווחה שאורגן על ידי החברה כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. דעת הרוב, בראשות השופט ארד ובתמיכת המשנה לנשיא א' ברק ואחרים, קובעת כי אכן יש להכיר בתאונה כאירוע הקשור לעבודה. לטענתם, השתתפותה של המערערת באירוע, לרבות בפעילות ספורטיבית, הייתה חלק מתכנית רחבה יותר של המעסיק לקידום לכידות חברתית ורווחת העובד, הקשורות בעקיפין לעבודה. למרות אופיו האופציונלי של האירוע, הרוב מדגישים כי פרקטיקות תעסוקה מודרניות כוללות לעתים קרובות פעילויות כאלה כחלק מחיי העבודה, המשקפות מגמות חברתיות וארגוניות רחבות יותר. לטענתם, במיוחד עבור עובדים בתפקידים בכירים, ניתן לראות בהשתתפות חובה לשמש דוגמה אישית, ובכך לקשור את האירוע לפעילות בעבודה. מנגד, השופט ר' כהן חולק על כך, וטוען כי הקשר בין אירוע הרווחה לבין העסקתו של המערער היה שולי. כהן מציין כי ההשתתפות הייתה וולונטרית, לא בימי עבודה רגילים, והתמקדה בעיקר באינטראקציות משפחתיות ולא בעבודה. הוא עומד על כך שאין לסווג אירועים כאלה כתאונות עבודה, אלא אם כן קיים קשר חזק ומהותי לעבודה עצמה. בסופו של דבר, דעת הרוב גוברת, ומאפשרת לערער ולפסוק הוצאות נגד המוסד בגין אי הכרה בתאונה כקשורה לעבודה.