ער"א 7272/21

תקציר

הערעור במקרה זה נדחה, כאשר בית המשפט הותיר את שיקול דעתו של הרשם בהתבסס על תקדימים שערכאת הערעור לא תתערב בקלות (למשל, ע"א 6187/21 יעקוב נ' חטיב). המערערים טענו כי עומדים לרשותם 60 יום להגיש את הערעור על סמך תקנה 13 לתקנות מיסוי מקרקעין, המפנה לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרות חלון זמן של 60 יום לערעור. עם זאת, סעיף 90 לחוק הרלוונטי מחייב באופן ספציפי הגשת ערעורים בתוך 45 יום, כך שהערעור שלהם מגיע באיחור של יותר משבועיים. בית המשפט צידד במשיב, והדגיש את העיקרון לפיו נורמות משפטיות גבוהות יותר והוראות ספציפיות (lex specialis derogat generali) עדיפות על פני כלליות. יתר על כן, טענתם המשנית של המערערים בדבר עיתוי מתן פסק הדין התערערה נוכח התיעוד הרשמי של מערכת המשפט נטו המצביע על מועד מוקדם מכפי שהתיימרו. גם אם צדקו לגבי העיתוי, יכול היה הרשם לדחות את הערעור מטעמים פרוצדורליים, יכולת הנתמכת בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט גם לא מצא פגם בכך שהרשם דחה ארכה רטרואקטיבית להגשת הערעור, שכן המערערים לא סיפקו "סיבה מיוחדת" לשיהוי. אי הבנתם את החוק לא הצדיקה הארכה, מה גם שערעורם התבסס על מחלוקות עובדתיות בנוגע להערכת שווי מקרקעין, שהיא סמכותה של ועדת הערר המומחית. הערעור נעדר בסיס משפטי מספיק לביטול החלטת הוועדה, מה שמחזק את העובדה שקביעות עובדתיות כאלה אינן ניתנות בדרך כלל לערעור משפטי נוסף. משכך, המערערים לא עמדו בקריטריונים להארכה, ובקשתם נדחתה בהתאם, מה שהוביל לדחיית הערעור ביום 8.12.2021.