בש"פ 1350/19

תקציר

השופט דחה את הערעור על מעצרו של המערער עד תום הליכי ההסגרה. כללי מעצרו של אדם במסגרת הליכי הסגרה זהים ברובם לכללי מעצרו של אדם בתחומי המדינה, ודורשים תשתית ראייתית למעצר, עילות מעצר ובחינת חלופות מעצר. עם זאת, להליך ההסגרה מאפיינים ייחודיים, ובהם החובה הבינלאומית לשתף פעולה עם המדינות המבקשות והסיכון להימלט. במקרה דנן, די היה בראיות שהציג המשיב כדי להצדיק את מעצרו של המערער. התשתית הראייתית לבקשת ההסגרה התבססה בעיקר על התבטאויותיהם של מספר אישים שקשרו את המערער בהזמנת רצח, לרבות פירוט עסקאות כספיות התומכות בטענות אלה. בעוד שחלק מהעדויות היו בגדר עדות שמיעה ולא היו תמלילי שיחות מוקלטות, די היה באמירות כדי לבסס עילה לכאורה נגד המערער. השופט לא הכריע בטענותיו של המערער בדבר לחצים שהופעלו בחקירות או בטענתו לרדיפה מצד הרשויות הרוסיות, וקבע כי יש להעלות סוגיות אלה ברוסיה לגופו של עניין, אם ההסגרה תצא לפועל. השופט הסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי כי קיים סיכון לבריחת המערער, למרות עברו הפלילי הנקי, ולפיכך אישר את צו המעצר. החלטה זו התקבלה ב-12 במרץ 2019.