בע"מ 5142/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין הסכם ממון בין בני זוג. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המבקשת כי ההסכם, שלא אושר על ידי בית המשפט, אינו תקף. שופט בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם הנדון, על אף שבוצע לאחר שנת 1974, אינו "הסכם ממון" הנתון לאישור בית המשפט לפי חוק יחסי ממון, שכן הוא לא נועד לצפות את פקיעת הנישואין אלא היה תלוי בשמירה על שלום בית. שנית, החוק אינו דורש את אישור בית המשפט להסכמי ממון בין בני זוג שנישאו לפני חקיקתו בשנת 1974. לבסוף, הצדדים פעלו בהתאם להסכם, והעותרת קיבלה נכסים מהותיים על פיו; לפיכך, הדוקטרינה השיפוטית של השתק ותום לב הפכה את ההסכם לתקף. בעוד השופטת הכירה בכך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה סותרת פסיקות קודמות בנוגע לחובת אישור בית המשפט להסכמי ממון לאחר שנת 1974, ללא קשר למועד הנישואין, היא שקלה את הנסיבות הספציפיות ומצאה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה מוצדקת. השופטת הדגישה את ההבחנה בין הסכמי ממון לבין הסכמי ממון אחרים, את התחום ה"אפור" של התיק, ואת הצורך באישור בית המשפט כדי להגן על אופיים המושכל והוולונטרי של הסכמים כאלה.