ת"א 42980-09-20

תקציר

בית המשפט דוחה את טענת התובעים כי יש להכיר בצו הירושה לגופו. צו הירושה, בהיותו פסק חוץ של בית הדין השרעי של הרשות הפלסטינית, מחייב הליך קליטה כדי להיות מוכר בישראל. תהליך זה של "הכרה ישירה" אינו אפשרי במקרה זה בשל היעדר אמנה בילטרלית בין ישראל לרשות הפלסטינית. בנוסף, לא ניתן להכיר בצו אגב כך משום שהוא לב התביעה ומהווה פסק דין מעין קנייני. התובעים מבקשים להשתמש בו כחרב ולא כמגן, וקיימת מחלוקת לגבי זכויותיו של המנוח במקרקעין. גם צו החירום משנת 1999 אינו מספק אמצעי להכרה בצו הירושה, אלא רק לאכיפתו. אישור הממונה על הסיוע המשפטי לצו זה נחשב ל"תעודה ציבורית" המוכיחה את קיומו ואת אמיתותו אך לא את אמיתות תוכנו. אין די באישור זה לצורך הכרה בנכונות הצו, המחייבת הליך קליטה נפרד. כמו כן, מאחר והתובעים בחרו להתדיין בבית משפט ישראלי, על צו הירושה לעבור הליך קליטה ישיר. לתובעים ניתנים 120 יום לקבל צו ירושה מישראל, והתביעה עשויה להידחות אם לא יעשו כן. לבסוף, חויבו התובעים, ביחד ולחוד, לשלם את הוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪.