ת"א 32391-01-17

תקציר

המבקשים ניסו להמציא מסמכים לבית המשפט לנתבעים, המתגוררים מחוץ לישראל, באמצעות מסירתם לחברה ישראלית. לטענת המבקשים, לחברה הישראלית מערכת יחסים אינטנסיבית עם הנתבעים ולפיכך היא נציגתם "המורשית", כהגדרתה בתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות למערכת יחסים אינטנסיבית בין החברה הישראלית לבין הנתבעים, וכן לא הצליחו להוכיח כי החברה הישראלית מנהלת עסקים זהים לנתבעים. מכאן, שהחברה הישראלית אינה יכולה להיחשב כנציגה "מורשית" של הנתבעים, והגשת מסמכי בית המשפט לחברה זו על ידי המבקשים אינה המצאה כדין של הנתבעים. המבקשים היו צריכים להגיש תצהיר בצירוף בקשתם לתמיכה בטענותיהם העובדתיות בדבר מערכת היחסים בין החברה הישראלית לבין הנתבעים, אך הם לא עשו כן. בנוסף, השימוש שעשו המבקשים באתרי חדשות ובוויקיפדיה כראיה לא היה משכנע, שכן לערכים עיתונאיים אין משקל ראייתי של ממש. המבקשים נדרשים להשתמש בשיטה הרגילה של הגשת בקשה לאישור להגיש מסמכי בית משפט מחוץ לתחום השיפוט של המדינה. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות החברה הישראלית בסך 10,000 ₪.