ו"ע 1379/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על קביעת שווי שוק מקרקעין. הערעור הוגש על ידי מוכר נכס בגני תקווה, שערער על שומת המס שהוטלה עליו, שהייתה יותר מכפולה מהתמורה החוזית שקיבל בגין המכירה. הוצגו שתי חוות דעת של שמאות רכוש, האחת מטעם המערערת והשנייה מטעם רשויות המס. נמצא כי שתי חוות הדעת היו מוגזמות – דעתו של המערער העריכה את הנכס בחסר, ואילו הערכת יתר של המשיב. לאחר בחינת הראיות ושתי חוות הדעת, קבע הפאנל כי שווי השוק של הנכס הוא כ-160,000 דולר. שווי זה היה גבוה משמעותית ממחיר המכירה, והטיל על המערערת את נטל ההוכחה להוכיח כי פעלה בתום לב. המערער החליט טקטית שלא לזמן את בתם, לה מכרו את הנכס, ועדותם נמצאה בלתי אמינה. משכך, הגיע ההרכב למסקנה כי המערערת לא הצליחה לשכנע אותם בתום לבם, ועל כן הערעור התקבל באופן חלקי. שווי הנכס תוקן ל-160,000$, אך למערערת לא ניתנה הפחתה במס המכירה. שניים מחברי הפאנל הביעו דעת רוב, ואילו חבר שלישי הביע דעה חולקת על הפחתת מס הקנייה. דעת הרוב קיבלה את הערעור בחלקו, מבלי להורות על הוצאות, ואילו דעת המיעוט הציעה לדחות את הערעור ולהטיל על המערערים הוצאות הולמות.