ת"א 18064-07-11

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב סכסוך רכושי במושב אביאל, בו ביקש הנתבע מס' 2, בירן, לרכוש בית מגורים מידי הנתבע מס' 3, שמילוביץ'. התובעת, אגודת תושבים במושב אביאל, טענה כי על בירן לחתום על הסכם תושבות המוסדר על ידי האגודה, כמקובל בהסדר הפשרה. עם זאת, בירן סירב לחתום על ההסכם מכיוון שסעיפים מסוימים בו מפלים, ובמקום זאת ביקש תיקונים. מינהל מקרקעי ישראל תמך בבירן וקבע כי אם האגודה תמשיך לעמוד על סעיפים אלה, יעביר המינהל את זכויות הקניין לבירן ללא הסכמת האגודה. בית המשפט בחן את הנורמות והנהלים המסדירים העברת רכוש במושב אביאל, ומצא כי הסכמת האגודה הייתה נחוצה להעברת זכויות, אלא אם הסכמתה הותנתה בתשלום. התברר כי אכן האגודה דרשה תחילה מבירן תשלום עבור העברת הזכויות, אך בהמשך משכה דרישה זו. עם זאת, ההסכם הישן עדיין כלל דרישה זו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הסכמת האגודה נדרשה להעברת הנכס, שכן דרישת התשלום, אף שבוטלה מאוחר יותר, הייתה קיימת בהסכם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי סעיפי הסכם התושבות סבירים, והתנגדותו של בירן, שהתמקדה בעיקר באופיים המפלה של סעיפים אלה, הייתה מופרכת. כך, מינהל מקרקעי ישראל ובירן חויבו לצמיתות להעביר את זכויותיו של שמילוביץ' בבית המגורים לבירן ללא אישור העמותה. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענותיו של בירן כי האגודה אינה מייצגת את כלל תושבי המושב וכי לוועד העירייה, ולא לעמותה, יש סמכות לגבות תשלומים. בית המשפט דחה טענות אלה, תוך שהוא מציין היעדר ראיות עובדתיות וקובע כי הוועד המנהל של האגודה שימש ככל הנראה כוועד המקומי, בעל הסמכות החוקית לגבות תשלומים עבור שירותים הניתנים בקהילה. כל מקרה, הדגיש בית המשפט, צריך להיבחן לגופו.